חג אביב שמח מדרך כפר

מערכת החינוך בישראל ניצבת בפני אתגר חסר תקדים: מהפכת הבינה המלאכותית(AI)  כבר כאן והכלים החדשים משנים מן היסוד את הדרך שבה תלמידים ניגשים ללמידה, מעבדים ידע וכותבים עבודות. על צוותי החינוך וההוראה להיערך ולהתאים עצמם למציאות החדשה.

הזדמנות או סכנה? ד"ר ענת באלינט המלמדת כיום באוניברסיטת אריזונה, מתארת את תחושת התסכול של מרצים שמגלים כי תלמידיהם משתמשים בבינה מלאכותית לכתיבת מטלות, לעיתים רבות ללא גילוי נאות. התוצאה היא טקסטים "מלוטשים אך חסרי עומק", המעידים על תהליך למידה שטחי ולא מעמיק. בעידן שבו AI מסוגל להפיק תוכן משכנע, מתעורר החשש כי תלמידים יתרגלו לקבל תשובות מוכנות מבלי לפתח חשיבה ביקורתית, יכולת ניסוח טיעונים, יצירתיות, התמודדות עם אתגרים קוגניטיביים ואפילו מיומנויות בסיסיות של שליפת מידע. ההשלכות על החברה והאקדמיה ברורות: דורות של תלמידים שאינם מסוגלים לקרוא, לנמק באופן עצמאי, לנתח ולגבש עמדה אישית על נושאים מורכבים.
 
ד"ר שמעון אזולאי, פילוסוף ואיש חינוך מוערך, כתב: "מהות האדם היא יכולתו ליצור משהו חדש ולהתחיל מחדש, והאותנטיות היא מה שהופכת את האנושות למשחק רעיונות יפה, מגוון ופורה. אלא שאותנטיות נרכשת במאמץ: לכל אדם יש קול ייחודי וחד-פעמי, אבל צריך זמן ואומץ כדי לגלות אותו, לזקק אותו וללמוד לא לפחד ממנו. פעם ראשונה שיש משהו שמתחרה עם האדם על יצירת רעיונות – והוא מתכוון לנצח ולבלוע את כל מי שמשתמש בו. החמדנות, הנוחות, העצלות והפיתוי ישאירו אנושות חרוכה." ולא ניתן שלא להצטרף לחשש כי זוהי הפעם הראשונה שההתקדמות הטכנולוגית עלולה לצפון בחובה לא התקדמות לאנושות אלא נסיגה וניוון מחשבתי ואינטלקטואלי עצום.

בצל תחושות אלו, ובגללן, משרד החינוך הציע לאחרונה מדיניות חדשה לשילוב בינה מלאכותית בחינוך, תוך דגש על שימוש מושכל ושילוב כלים דיגיטליים בהוראה. עם זאת, יש חשש כי ההתמקדות בטכנולוגיה בלבד אינה נותנת מענה לחסך הרגשי והערכי שנוצר. ויקטור פרנקל לימד אותנו כי האדם מחפש משמעות, והחשש הגדול הוא שבשלב בו אנו מצפים מצעירים לתהות, לשאול שאלות, לחקור ולחפש תשובות אשר יתנו להם את המשמעות המבוקשת, הם יפנו ל"אאוט-סורסינג" ויפריטו את המלאכה, וכך גם את תהליך ההתפתחות והצמיחה הרגשית והאינטלקטואלית שלהם, לידיהן של ChatGPT,Claude, Gemini  ויתר אחיהן התבוניים מלאכותיים.
 
במציאות כזאת נדרש חינוך הוליסטי כתגובה לאתגרי העתיד. תפיסת חינוך שתציע מענה שיספק קהילה של משמעות, יצירת נרטיב אישי חיובי, עיצוב תמונת עתיד מעצימה, חיבור לסביבה פיזית וחברתית, ופיתוח אינדיבידואל עם תחושת שייכות ומשמעות. בניגוד למודל חינוכי המתמקד בהישגים לימודיים בלבד, נחוץ מודל חינוכי שאינו מתמקד בהישגים אינטלקטואליים-לימודיים בלבד – את אלו הבינה המלאכותית כנראה רק תלך ותשכלל. נחוץ לנו מודל ששואף למערכת הוליסטית בה למידה רגשית וחברתית היא חלק בלתי נפרד מההתפתחות האישית של הנוער.

אז כדי לא רק להפחיד אלא גם להציע מענים אפשריים, אלו הדגשים שחשוב מאוד שכל תהליך הטמעה של יכולות שימוש בבינה מלאכותית במערכת החינוך כדאי שיילקחו בחשבון:

ראשית לימוד ביקורתי של AI: יש לעודד תלמידים להבין את מגבלות הבינה המלאכותית ולא להשתמש בה ככלי שמחליף חשיבה אישית. שילוב מטלות הדורשות חשיבה עצמאית, לצד דיון על ההשפעות האתיות של ,AI יאפשרו פיתוח מיומנויות ניתוח מעמיקות.

שמירה על רוח האדם, משמעות ויצירתיות: היות וכנראה לא ניתן למנוע את השימוש של בני אדם, לרבות תלמידינו, בבינה המלאכותית, עלינו לפעול להשתמש בה באופן שילדים, בני נוער ומבוגרים ילמדו להיעזר בה בלי לאבד את מה שהופך אותם לאנושיים ויצירתיים: למשל להקדיש קודם כל זמן לחשיבה ויצירה ועקרונות מסוימים שרוצים ליזום/ליצור ורק אז להיעזר בבינה המלאכותית לניסוחם.

חיזוק הקשר האנושי והבינאישי: כמי שדוגלים ביצירת סביבת חינוך תומכת וקהילתית. החינוך המשלב בינה מלאכותית אינו יכול להרשות לעצמו להעביר גם את אפיקי התקשורת לדיגיטל וחובה לשים דגש ולשמר שיח בינאישי בין התלמידים לצוותי החינוך על התוכן הנלמד ועל התהליך המשלב טכנולוגיות חדשות. שיח פתוח ודיאלוג מכבד הן פעילויות המחזקות חוסן רגשי.

למידה חווייתית ואקטיבית המחוברת לעולמם הפנימי של התלמידים: במקום להסתמך על טקסטים שנכתבו באמצעות AI יש לעודד למידה מבוססת על טקסטים מעולמם החברתי והתרבותי של בני הנוער ועל חוויות שעוברים: עבודות שטח, תיקון עולם והתנדבות קהילתית ופרויקטים יצירתיים המחייבים מעורבות רגשית ואינטלקטואלית.

גילוי נאות ושימוש מושכל:  בדומה לדרישתה של ד"ר באלינט מתלמידיה באקדמיה, יש לחייב תלמידים להצהיר על שימוש בבינה מלאכותית וללמד אותם כיצד להשתמש בה בצורה חכמה ולא כתחליף ללמידה אמיתית.

ההיסטוריה מלמדת כי מהפכות טכנולוגיות אינן ניתנות לעצירה אולם עתיד מערכת החינוך טמון בהבנה כיצד לשלב את מהפיכת הבינה המלאכותית מבלי לפגוע בערכים ובמיומנויות הבסיסיות של התלמידים. הדרך קדימה אינה טמונה בכניעה למכונות, אלא בחיזוק האנושיות שבנו, יצירת חינוך בעל משמעות עמוקה, והכנת תלמידים לעולם שבו החשיבה שלהם תהיה בעלת ערך ייחודי – דווקא בעידן שבו המכונות לומדות לחשוב.