תנאי המלמד הם שבעה […]

… התנאי השני הוא, כי החכם הרוצה ללמד לאחרים יעשה בעצמו מה שתחייבהו חכמתו, וזה תלוי בזה כאמרו "ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם" (דברים ה א), הקדים בזה הלימוד לעשייה ובזה יהיה מאותם שאמרו עליהם מה נאים דברים שיוצאים מפי עושיהם. ובאשר המעשים ניכרים רק למראית העין והחכמה נראית לעין חודרת במשכיות לבב, ורבים יותר השופטים למראה עיניהם מאלה הרואים ללבב, על כן לא יכחיש דיבורו את מעשיו כי על ידי זה יסיר את האנשים מדרך הישר ויהיה מאלה אשר עליהם אמר הכתוב "עמי מאשריך מתעים" (ישעיה ג י"ב). ואם יזהיר אחרים על הדברים הרעים ובעצמו יהיה מהנמשכים אחריהם אז יהיה דומה לרופא אשר יזהיר האנשים מלאכול איזה מאכל אבל הוא בעצמו משתמש בו, וכמו כן הוא זה  מי שיזהיר אחרים אודות מידות רעות והוא עצמו נמשך אחריהן. ועל זה אמר המשורר הערבי בשירו: אם תמנע איש מעשות רעה שתעשה בעצמך, אזי לבושה גדולה תחשב זאת לך. ועל כן התלמיד או שיצחק על למודו ויחשוב בלבו כי גם דעת המלמד באלו האזהרות כוזבת ולפי זה גם הוא אינו עושה עבירה בזה, ואך הזהירו המלמד עליה משום איזו סיבה לאיזה זמן, או שיחשדהו התלמיד כי הוא עשה זאת רק בחשבו כי יש לו יתרה על תלמידיו ויש לו הנאה בזה ואך צרות עין היא זאת אצלו, ועל ידי זה תחת אשר יזהירם המלמד על הדברים הרעים עוד יעוררם עליהם ויעיר תשוקתם אליהם.