הטכניקה של ניהול פנימיה, על פרטיה הזעירים אך המכריעים, תלויה בבניין בו הפנימיה מצויה ובשטח שעליו הוקם הבניין.

כמה נזיפות מרות יורדות על ראשם של הילדים ושל הסגל בגלל שגיאותיו של האדריכל, ומה רבים הטרדות, העבודה והעינויים המיותרים שמקורם בהסחת הדעת מפגמים בתוכנית הבניין. אם אפשר לשפץ-לתקן, מה רבה הטרחה לעמוד על הצורך בכך, ולשכהע את זולתך בחיוניות המעשה. יש שגיאות שאין להן תקנה.

בית-היתומים נבנה בסימן אי-האמון בילדים ובסגל. הכל לראות, לדעת, הכל למנוע. אולם הפסקות ענק – הרי זו כיכר פתוחה, שוק. אדם אחד ערני מקיף הכל. והוא הדין בחדרי השינה הקסרקטיניים, הגדולים. לבניין כזה יתרונות רבים, הוא מאפשר להכיר את הילדים במהירות. מתאים הוא לקייטנות ולמוסד מרכזי, שמתוכו הילדים עוברים אל פנימיות אחרות, שבניינן שונה; אלא שהוא מייגע באשר אין בו "פינה שקטה". שאון, מהומה, דחיפות-התקלויות הדדיות, הילדים מתאוננים, ובדין.

אילו ניתן לנו בעתיד להוסיף קומה לבניין, הייתי מצדד בשיטת המלון: מסדרון וחדרים קטנים מזה ומזה…

מלבד חדר הבידוד – דירה לילד החולה – הכרח להקצות מקום לילדים שאינם מרגישים בטוב. נחבל ברגלו, ראשו כואב, בלילה נדדה שנתו, מרוגש בכעסו – תימצא לו פינת השקט, והוא יבלה בה לבדו, או יחד עם חבר. אחד כזה המתחבט בין חבריו, נדחק ונדחף בין הילדים המשתעשעים, מלא טינה, מבודד, מעורר השתתפות בצערו, אך לפעמים הוא מרגיז את הסביבה…

בית כיסא ללילה ומשתנה חייבים להיות צמודים לחדר השינה הגדול, אם לא להיכלל בו. חסרת טעם היא הפרדתם על ידי מבואות ומסדרונות. ככל שנחביא את בית-הכיסא, כן יהיה מלוכלך יותר…

דירתו השקטה של מנהל המוסד, הרחק מהילדים, מסלקת אותו מתחום ההשפעה החינוכית המהותית. הוא יוכל לפקח על המזכירות, על החשבונאות, לייצג את המוסד, להתכתב עם הרשות, אולם זר יהיה, אורח ולא בעל בית של הפנימיה. שכן הפנימיה כולה "פכים קטנים" ואין לשכוח זאת. חייב האדריכל לשכן כך את המנהל שייאלץ להיות מחנך, ויראה ואף ישמע את הילד לא רק כשהלה נכנס אל חדר העבודה שלו, לפי הזמנה.