המקרא אומר לנו, ודעתנו הפנימית ביותר מעידה על כך, שלפנים, לפני שלושת אלפים שנה ויותר, נתרחשה עלייתנו לארץ זו בוודאות של פקודה ממרום, לכונן כאן, על ידי דורות עמנו, סדר חיים של צדק, מין סדר שאין בידי יחידים להגשימו בתחום הווייתם הפרטית, אלא רק בידי עם להגשימו במתן צורה לחברתו: קניין קרקע משותף, יישור ההדורים החברתיים מתקופה לתקופה, ערובת אי שעבוד לכל איש, עזרה הדדית, מנוחת שבת משותפת, הכוללת את העבד וגם את הבהמה כיצורים בעלי זכות שווה, שנת השבת, שבה מצטרפת לשמירת הטבע גישה חופשית של הכל לפירותיו. אין כאן חוקים, שהמציאו אנשים חכמים באופן מכוון לתכליתם, אלא מה שנודע ונתפס למנהיגי העם, בדרך תפיסה מפתיעה ומכריעה, בתורת תנאי כיבוש הארץ. לשום עם אחר לא הוצג דבר כזה בתחילת דרכו. דבר כזה אין שוכחים לעולם, אין מתפטרים ממנו לעולם. לא ביצענו אז מה שהוטל עלינו, הלכנו בגולה, אבל המצווה נשארה בידנו, והיא נעשתה דחופה יותר ממה שהייתה מעולם.