”לכל אחד מאתנו יש סיפור חיים. עלילה פנימית – שהרציפות
שלה, שהמשמעות שלה, היא עצם חיינו. אפשר לומר שכל אחד
מאתנו בונה וחי ’עלילה‘, והעלילה הזו היא עצמנו, הזהות שלנו.
כשאנחנו רוצים להכיר אדם, אנחנו שואלים ’מה הסיפור שלו
– הסיפור האמיתי הכי פנימי שלו?‘ – כי כל אחד מאתנו הוא
ביוגרפיה, סיפור. כל אחד מאתנו הוא עלילה ייחודית, הנבנית
ללא הרף, באורח לא מודע, על ידינו, באמצעותנו ובתוכנו –
באמצעות התפיסות, התחושות, המחשבות והפעולות שלנו;
ולא פחות באמצעות הדיבור שלנו, התיאורים המסופרים שלנו.
מבחינה ביולוגית ופיסיולוגית אין בינינו הבדלים רבים; מבחינה
היסטורית – כסיפורים–כל אחד מאתנו יחיד ומיוחד במינו.
כדי שנהיה אנו עצמנו, חייבת העצמיות שלנו להיות בידינו.
עלינו להיות בעליו של סיפור החיים שלנו, ואם צריך – להחזיר
אותו לבעלותנו. אנו חייבים ’לזכור‘ את עצמנו. לזכור את הדרמה
הפנימית, את העלילה של עצמנו. אדם זקוק לעלילה כזו,
עלילה פנימית רצופה, על מנת לשמר את זהותו,את עצמיותו.“

(אוליבר סאקס, ” האיש שחשב שאשתו היא כובע“)