מכור היתוך לרבתרבותיות:

דפוסי הגירה – המודל של ברי (J.W. berry 1992) (תקציר):

מבוא

כל החברות המודרניות הן רב תרבותיות. מבחינה היסטורית, חברות רבות היו אחידות מבחינה תרבותית. מצב זה תרם להתפתחות ההשקפה שלפיה חברות יכולות או צריכות להיות אחידות – זה מה שעומד כיום בבסיס התפיסה המדינית הדוגלת בהטמעה או בכור היתוך.

היום מקובל יותר לחשוב על חברה פלורליסטית .

המאמר מציג שני מודלים של חברה המורכבת מכמה קבוצות תרבותיות:

• מודל אחד הוא של חברה המורכבת מיחידה דומיננטית או זרם מרכזי ובשוליה נמצאות קבוצות מיעוט שונות . ישנה הנחה שקבוצות אלה צריכות להיטמע בזרם המרכזי עד לרמת היעלמות. אם התמזגות זו לא מושגת אז הקבוצות בשוליים הופכות להיות שוליות ומודרות . השאלה המרכזית על מודל זה היא האם יכולות להתקיים חברות כה אחידות ?  
• המודל השני מתייחס לחברה המורכבת מפסיפס של קבוצות אתנו תרבותיות , שמשמרות תחושה של זהותן התרבותית. הן משתתפות במערך החברתי (חוקה , כלכלה ומדינה), ובו זמנית ניתנת לגיטימציה למוסדות המשרתים אינטרסים קבוצתיים שונים. השאלה המרכזית על מודל זה היא האם באמת יש לפעול למען קיום חברות מסוג זה ואם כן כיצד?

• מהו המודל בישראל היום לדעתכם?

טיפוסי יחסים בין תרבותיים

ברי וחבריו ביצעו בקנדה סדרות של מחקרים עם קבוצות מהגרים , קבוצות בני המקום וקבוצות אתנו תרבותיות. הנושאים המרכזיים היו:

• שימור תרבותי – המידה שאנשים מעריכים את זהותם והליכותיהם התרבותיים ומבקשים לשמר אותם.  
• מגע ושיתוף – המידה שאנשים מעריכים את האחרים שמחוץ לקבוצתם ומבקשים מגע עמם, ומידת עניינם להשתתף בחיי היום יום של כלל החברה.

מתוך שני נושאים אלו הגדירו מרחב של 4 אסטרטגיות לקיום יחסים  שונים שמתקיימים בחברה בין תרבותית:

• היטמעות (ASSIMILATION) – היחיד אינו מבקש לשמר את זהותו התרבותית והוא מעוניין באינטראקציה יום יומית עם תרבויות אחרות.
• היבדלות (SEPARATION) – ליחיד חשוב לשמור על תרבותו המקורית ובו הוא מבקש להימנע מאינטראקציה עם אחרים.
• השתלבותINTEGRATION) ) – יש עניין בקיום התרבות המקורית ובאינטראקציה יום יומית עם קבוצות אחרות. באסטרטגיה זו נשמרת מידה מסוימת של שלמות תרבותית, ועם זאת מתקיימת שאיפה להיות שותף במערך חברתי רחב יותר.
• שוליות ( MARGINALIZATION) – כאשר ישנו עניין מועט בשימור תרבותי ועניין מועט ביחסים עם אחרים אז מתקיימת תזוזה לשוליים.

ניתן לומר שהאסטרטגיות של השתלבות והיבדלות הן קולקטיביות יותר וההיטמעות היא אינדיבידואליסטית יותר.

לפי ההגדרה האנתרופולוגית  המקורית של תהליך האקולטורציה (תִרבות), שתי הקבוצות הבאות במגע אמורות לעבור אקולטורציה . כך שישנה חשיבות גדולה למקומה  של הקבוצה הדומיננטית בהשפעה על האופן שבו עשויה להתרחש אקולטורציה הדדית .

רמות של יחסים בין תרבותיים –

ישנן 3 רמות – לאומית , מוסדית והיחיד, בהן מתקיימות התפיסות השונות.

ברמה הלאומית – ניתן לבחור במדיניות לאומית ויעדים מוצהרים של קבוצות מסוימות שבתוך החברה הרב תרבותית.

ברמת היחיד – ניתן לבדוק את האידיאולוגיה הכוללת הקיימת לגבי רב תרבותיות בקרב האוכלוסייה  הדומיננטית או מהן עמדותיהם של היחידים כלפי ארבע האסטרטגיות של יחסיים בין תרבותיים.

ברמה המוסדית – קיימת תחרות בין התפיסות שבבסיס האסטרטגיות הבין תרבותיות השונות, ולעיתים נוצרים ביניהן ניגודים.

לעיתים קרובות קבוצות שאינן דומיננטיות דוגלות בקיום גיוון והגינות. דרך זו מצריכה שני דברים:

 1) שתהיה הכרה בייחודיות התרבותית ובצרכים המיוחדים של הקבוצה.

2) שהקבוצה תזכה למידה שווה של הבנה ושל תמיכה כמו הקבוצה הדומיננטית.

הבעיה היא שהרבה פעמים הקבוצה הדומיננטית מעדיפה לקיים תוכניות ודרישות אחידות לכלל האוכלוסייה. גיוון והגינות הולכים יחד עם ההשתלבות, והדחיפה לכיוון הדרישות האחידות הולכים יחד עם ההטמעה.