"בגרנו לניסיון של שלטון עצמי". באופן זה קם הפרלמנט, שעדין אין לומר עליו שום דבר בטוח. בפרלמנט עשרים צירים. חמישה ילדים הם איזור בחירה. הצובר ארבעה קולות נעשה ציר. מצביעים הכל, וציר יוכל לשמש רק ילד שלא נתבע לדין אפילו פעם אחת בענייני יושר. למי שנכשל במעשה של אי-יושר (גניבה, מרמה) ניתנה הזכות לטהר את שמם. הפרלמנט מאשר את החוקים שנקבעו על ידי מועצת בית-הדין או דוחה אותם. הפרלמנט קובע את ימי החג, את הימים המיוחדים, וקובע את הזכות לגלויות מזכרת. אם בית הדין רשאי להכריע בדבר הוצאת חניך מהמוסד, חייב הפרלמנט לשאוף לכך, שקבלת ילדים חדשים והוצאת חניכים בוגרים יהיו תלויים בהחלטתו. הזהירות רצויה, ואת תחומי סמכותו של הפרלמנט כדאי להרחיב לאט, ומוטב שההגבלות והאזהרות יהיו רבות, אך ברורות וכנות, שאם לא כן, מוטב שלא נפעיל בחירות, שלא נביים משחק בשלטון עצמי, שלא נשלה את עצמנו ואת הילדים. הרי זה משחק שטעמו רע והוא מזיק.