תולדות האנושות – תחילתן רצח אח, ותולדות האומות – תחילתן בניין המגדל; מעתה אין האנושות יכולה להתחבר עוד אנשים אנשים, אלא עמים עמים… גם עתה לא הופקעה המשרה מיד האדם; אבל מעתה לא יוכל לקיימה כראוי אלא אם כן יתחברו העמים לאנושות אחת בלא להפר את ההבדלה, שאינה בטלה; מעתה זו האנושות שעליה לקיים את מלכותו של אלהים בארץ ביד נציבות אנושית.

איזו הדרך יבוא לעולם חידוש זה? על עם אחד להתהלך קְבל עמי העולם במישרים כמצות אלהים עליו. עליו להיעשות מחטיבה, שהיא אומה ביולוגית-היסטורית בלבד, גוי בלבד (מלשון גוויה, שפירושו גוף, פגר מת), לציבור ולעם של אמת (מלשון עִם, שעניינו ציור ההתחברות, וכן עֻמה עניינו זה בצד זה); שבניו אינם מחוברים זה עם זה מכוח יוחסיןָ וקורות בלבד, אלא הם קשורים זה בזה גם בנגיעת הלב, שכל דבר שבחיי זה נוגע ללבו של זה במשפט ובאהבה. ואין יכול לעשות דבר זה אלא עָם אלהים, שבו הכל קשורים זה בזה מכוח החיבור שכולם מחוברים אל אמצע הקודש; עם שאין לו אמצע אינו עם אחד אלא למראית עין (בראשית י"א ו'), וסופו לפיזור. שהרי אין בני האדם נעשים אחים אלא אם כן נעשו בני אל אחד. …

אין תקנה לעולם אלא בבריאת עם חדש. וכשבאה לעולם השעה שלאחר בניין המגדל קרא אלהים ולקח לו את האיש אברם מארצו, ממולדתו ומבית אביו (בראשית י"ב א'), הפקיעוֹ מכל קשרי עם ועסקי עמים; אמר לו ללכת אל ארץ אחרת ולהיות שם אב לעם חדש.

ונאמר לו מה יהיה טיבו של עם זה; שהרי הדיבור, שבא אל אברם, מכוּון אל העם, שעתיד לצאת מחלציו: הטובה שיזכה בה תהא לברכה (י"ב, ב'). … גלוי לפניו, שעתיד אברהם, שהוא "יודעו", לצוות לזרעו, לעם שיצא ממנו, לשמור את דרך האל ההולך לפניהם (וכאן נחתך ונקבע לדורות עולם כלל ההידמות לאלהים) בעשיית צדקה ומשפט. וזה מעשה הברכה, שעם נעשה לעולם העמים; מתהלך הוא לנגדם כעם של אמת, כציבור אחד.