…. יש שנוהגים להשמיע את הטענה, שמטבע ברייתו שקוד האדם על טובת עצמו, שרק יחידי-סגולה ניחונו ביכולת ההקרבה העצמית למען חבר… אולם אין הדבר כן.

אדם הנוהג בסולידריות בחברה השיתופית, אין עיניו לתועלתו האישית בכל אשר יעשה, כי במקום שיש צורך לעזור לחלש, לדכא נטייה אישית לטובת הקואופרטיב, הנוהג הסולידארי הוא חוק עליו לדידו. מאידך גיסא בריו לו שגם הוא ייהנה מעזרה אם יהיה שרוי במצוקה. משמע, הוא מניח מראש מעין התנהגות של חליפין.   

 צורת חיים זו נובעת מרוח של עזרה-הדדית, מתוך אהבה והעיקרון היסודי שלה נמנה איפה עם אותם עקרונות, שעליהם אומרת היהדות: הרגל נעשה טבע. וכיצד נהפוך את ההתנהגות הקואופרטיבית הזו להרגל, אם לא על ידי כך, שמילדותו יחיה הצעיר בחברותא, אשר רוח השיתוף והקואופרציה תהא מפעמת את כל תאיה, למן קבוצת הילדים הצעירים ביותר ועד לציבור של כל המבוגרים הנוטלים חלק במפעל המשותף.