את הטיפול בבעיות בגיל ההתבגרות יש לעשות תוך שימוש בטיפול קונטקסט ואלי, שכן מתבגר במצוקה, כמו "כנית דוממת במכרה", הוא רמז לקיומן של בעיות במערכת. לסיטואציה זו השפעה דו-כיוונית – הקונטקסט המשפחתי משפיע על המתבגרים, והם משפיעים על הקונטקסט המשפחתי.

הוצאה מהבית היא נקודת משבר, שעשויה להפוך לנקודת אחיזה בתהליך של שינוי כוללני במשפחה. שינוי זה יתרחש, אם נדע לנצל נכון את מסגרת המעון ובמקביל את מסגרת הקהילה ולהשתמש בשתיהן לצורך הטיפול במשפחה. התרפיה המשפחתית אפקטיבית יותר, משום שהכללת בני המשפחה בתהליך הטיפולי מעידה על יחס של כבוד אליהם, בניגוד לגישה האחרת הרואה במשפחה רע הכרחי או טרחה שעלולה להפריע לטיפול.

שימוש נכון של צוות המעון בטיפול המשפחתי עשוי להקטין במידה ניכרת את התנגדות המשפחה לטיפול בילדם, ולהופכם לשותפים פעילים בתהליך השיקום. תפקידם של המטפלים להיות ערכים לסכנות הקיימות בטיפול במידה שהם ערים ליתרונות הגלומים בו.