"אילו יכלתי לחלוף על פנייך כמו רכבת בלילה, על פני מרחביך, על פני ערייך וכפרייך הנידחים והאובדים, אילו יכולתי לחלוף ולהאיר את חשכתך בגיצי אש, אילו יכלתי להשמיע צפירות עליזות שתסרנה לרגע את בדידות הכפרים הנידחים של חיי האדם, אילו יכולתי לפרוק בכל מקום מתנות, מטענים של אושר, ולטעון ולשאת משם והלאה את הבדידות, את המצוקה, את היגון, אילו יכלתי להסיע את כל מי שזקוק למסע חדש, לשינוי נמרץ, לישועה, את כל מי שמתגעגע, את כל מי שאוהב, אילו יכולתי להסיעם אל מחוזות געגועיהם ואהבתם וישועתם.

אילו יכלתי, אדמה, להפליג על פנייך האפורים, המעורפלים, כמו ספינה לעבור על פני חופים ואיים, לבוא אל המקומות הנשכחים מאל ומאדם, להביא אגרות אהבה לכל מי שאין כותבים לו אגרות אהבה, אילו יכלתי לשלוח את מלחי היפים והעליזים אל כל הנשים הבודדות, הלא רחומות, הקופאות, העצובות, אילו יכולתי לחתור תמיד, עד אין קץ, עד נצח נצחים, בתוך הערפל ולשמוע שירים מוזרים מעבר לערי הנמל, ולראות אורות צבעוניים במרחקים ולהריח ריח אצות ופירות וטבק, ולטבול בזריחות הזהב או בשקיעות חוורות, ולהיות עד תמיד למשחקם האלוהי של הגלים. אילו יכולתי, אדמה."