אצלנו בכפר טודרא

מילים: יהושע סובול, לחן: שלמה בר

אצלנו בכפר טודרא שבלב הרי האטלס,
היו לוקחים את הילד שהגיע לגיל חמש;

כתר פרחים עושים לו, אצלנו בכפר טודרא,
כתר בראש מלבישים לו, שהגיע לגיל חמש.

כל הילדים ברחוב חגיגה גדולה עורכים לו,
שהגיע לגיל חמש, אצלנו בכפר טורדא.

ואז את חתן השמחה שהגיע לגיל חמש,
אצלנו בכפר טודרא, מכניסים לבית הכנסת
וכותבים על לוח של עץ בדבש מאלף ועד תו
את כל האותיות בדבש, ואומרים לו: חביבי לקק!

והיתה התורה שבפה מתוקה כמו טעם של דבש
אצלנו בכפר טודרא שבלב הרי האטלס"

אריקסון הגדיר את זהות ה"אני" כתחושה בסיסית באדם המורכבת מגרעין אישיות של תכונות, משאלות, כישרונות ורצונות, שאינו משתנה. משברי זהות מתרחשים כל פעם שמתחולל שינוי בחייו של האדם וחל שינוי משמעותי בתפקידו ותפקודו. אולם, משבר הזהות המתרחש בגיל ההתבגרות הוא החשוב והמכריע בחיי אדם. לכן, היכולת לפתור משברי זהות לאורך חייו של אדם תלויה מאד במידת ההצלחה של יצירת זהות עצמית בגיל ההתבגרות. 

יצירת הזהות העצמית קשורה קשר הדוק ליכולת לגבש ולאמץ גם את הזהות ה"חיצונית", המתייחסת להקשר התרבותי-לאומי ועונה על הצורך האנושי הבסיסי בהרגשת שייכות.

מבחינה זו, סיוע, הכוונה וליווי של החניך בתהליך גיבוש זהותו היהודית-ישראלית הוא בעל חשיבות ראשונה במעלה, הן בהתייחס ל"תיקון הלב" האישי של החניך עצמו, כאמור, והן בהתייחס למגמה הכללית של "תיקון עולם", קרי, עידוד החניכים לגדול להיות אזרחים נאמנים למדינתם ובעלי משפחה מתפקדים התורמים לחברה.

א.

אֲבִי –

הָיְתָה לוֹ מְזוּזָה

אַךְ לֹא

הָיָה לוֹ בַּיִת

 אֲנִי – זִלְזַלְתִּי בַּמְּזוּזָה

עֵת בַּגָּלִיל

בָּנִיתִי לִי בַּיִת

יְלָדַי –

אָמְרוּ אָבִי וְ

נוֹסַף גָּלִיל

עַל מְזוּזַת הַבַּיִת

 בְּשֶׁקֶט בְּשֶׁקֶט

נִקְבְּעָה לָהּ

מְזוּזָה נָאָה

לֹא מְנֻשֶּׁקֶת

ב.

אֲבִי –

הָיָה לוֹ אֱלֹהִים כָּל-יָכוֹל

בַּשָּׁמַיִם

 נֶכְדִּי – סוֹמֵךְ עַל מְטוֹסֵי חֵיל-הָאֲוִיר

בַּשָּׁמַיִם

 אֲנִי – תּוֹהֶה אוֹבֵד עֵצוֹת

בֵּין הַשְּׁנַיִם

 הָעֲנָנִים הֵם אוֹתָם עֲנָנִים

הַלְוַאי וְיַמְטִירוּ

רַק מַיִם

 תְּהוֹמוֹת בֵּין אָב לְבֵן

יְגַשְּׁרוּ נְכָדִים

מַתַּת שָׁמַיִם 

ג.

אַבָּא –

הָיָה בֶּן אָדָם

אֲדָמָה לוֹ רַק

מִדְרַךְ רַגְלַיִם

נְכָדַי –

צָמְחוּ מִן הָאֲדָמָה

יְחַפְיָפִים

בְּלֹא נַעֲלִים

רִגְבֵי נִשְׁמָתָם

שָׁרְשֵׁי יְנִיקָתָם

יָאִירוּ לִי

אֶת

חֶשְׁכַּת הַלַּיִל.

באחת מנסיעותיו הרבות,

נדרש הברון מינכהאוזן לעבור על פני ביצה גדולה.

החל שוקע עם סוסו בבוץ.

הבוץ היה סמיך מאד וחייו של הברון היו בסכנה גדולה.

ברגע אחד של תושיה, החליט הברון כי יציל עצמו.

הושיט את ידו, ואחז בעצמו בשערות ראשו,

משך ומשך,

משך עוד,

וכך משה עצמו מהבוץ

יחד עם סוסו.

"להיות יהודי חילוני כיום פירושו להיות יהודי של ידיעה ושל עשיה תכליתית והזדהות, אם לא בטקס ובגינונים. הבורות היא אולי האניטתזה היחידה, ועמה חוסר העניין, חוסר האחריות, חוסר ההזדהות, חוסר הסקרנות, יהודי חילוני כיום – אם הוא יהודי לא מקרי – הוא בעל תרבות יהודית מסוימת, עולם מושגים יהודי שנבדק ואמץ על ידו, החי את הוויית עמו הקיומית בכל מאודו.