http://www.pardess.info/?p=633

"על פרשת דרכים":

הגירה ועבודה רב תרבותית

תקציר
מבוסס על דוח הועדה לענייני הגירה של

 (APA)/ 2012[1]הסתדרות
הפסיכולוגים האמריקאית  

 מטרת  מאמר זה היא לתאר היבטים שונים של החוויה
הפסיכולוגית של ההגירה, תוך התייחסות לגורמים המקדמים את ההסתגלות למציאות חדשה
ולגורמים העלולים להקשות על הסתגלות זו. הדו"ח, המבוסס על סיכום דוח הועדה
לענייני הגירה של הסתדרות הפסיכולוגים בארצות הברית כולל סקירה ספרותית תיאורטית
ומחקרית עדכנית (א) מדגיש את הצורך בהגברת המודעות לסוגיות הנוגעות לטיפול
באוכלוסייה מגוונת מבחינת תרבות ושפה; (ב) מסכם את ההמלצות הנגזרות מהמחקרים על
אוכלוסיות מהגרים, למתן שירותים פסיכולוגיים מתאימים עבור אוכלוסיות שונות; ו-(ג)
נותן המלצות הרלבנטיות להכשרת אנשי מקצוע, בתחום החינוך והטיפול, אנשי מחקר ומעצבי
מדיניות בכל הנוגע לקידום רווחתם של ילדים, מבוגרים, קשישים ומשפחות מהגרים.
      

 שלושה עקרונות מנחים לאורך דו"ח
זה: ראשית, חשוב לזהות ולגייס את מקורות החוסן ואת המשאבים איתם מגיעים מהגרים ואת
המוטיבציה לעתיד טוב יותר. שנית, מהגרים מושפעים מההקשר החברתי שלהם; לכן, חשובה
כל כך הגישה האקולוגית בכל הקשור להבנת חוויות ההגירה. שלישית, בניסיון להבין את
החוויה של אוכלוסייה מגוונת זאת, חיוני להביט דרך עדשת התרבות. ממצאי דוח זה עולים
בקנה אחד עם ההנחיות לפסיכולוגים של איגוד
הפסיכולוגים האמריקאי בדבר רב תרבותיות בחינוך, הכשרה, מחקר, ניסיון מעשי ושינוי
ארגוני (APA, 2012).

 

הסתגלות וחוסן בקרב מהגרים

במסגרת השיח הפוליטי והתקשורתי, הגירה מוצגת לעיתים קרובות
כבעיה חברתית הזקוקה לפתרון (M.
Suárez-Orozco et al., 2011). עם זאת, קריאה
קפדנית של המחקרים שמגיעים ממגוון דיסציפלינות מעידה על כך שמהגרים מפגינים לא רק
פגיעות כי אם גם חוסן וכוחות הסתגלות ראויים לציון(APA, 2007; Chiswick, 2011; Hernandez
& Charney, 1998).
בסיס הנתונים המתקבל מהמחקרים בארצות הברית על רווחתן של אוכלוסיות שמקורן במהגרים
לאורך מספר דורות, מראה דפוס הקורא תגר על תפיסות קיימות: מסתבר מן הנתונים שדווקא
הדור הראשון של אוכלוסיות המהגרים הוא בעל רמת התפקוד הטוב ביותרמבחינת בריאות
גופנית (L. S. Morales, Lara, Kington, Valdez, & Escarce, 2002), נפשית (Pumariega, Rothe, & Pumariega, 2005; Takeuchi, Hong, Gile,
& Alegría, 2007)
ומבחינת תפקוד במגוון מדדים חינוכיים (Fuligni & Witkow, 2004; García Coll
& Marks, 2011; C. Suárez-Orozco & Suárez-Orozco, 1995).
בניגוד למה שמקובל לחשוב, אחרי הדור הראשון ניתן לראות ירידה ברמת התפקוד בקרב
הדורות הבאים. יש המסבירים ממצאים אלה בגורמים הקשורים במוטיבציה ואופטימיות של
דור ההורים, שעשו בעצמם את המעבר וקיוו לעתיד טוב יותר לילדיהם. הסבר נוסף מתייחס
לתקוותיהם וציפיותיהם של דור ההמשך לעליה בסולם החברתי ותחושת השתייכות הנרמסות
על-ידי חסמים חברתיים שיוצרים תחושת מצוקה אף גדולה יותר מזו של דור הוריהם.

 על אף שמהגרים שהגיעו לאחרונה מתמודדים עם מגוון רחב של
סטרסורים וגורמי סיכון לתחלואה גופנית ונפשית (כגון, עוני, אפליה, עבודות
תובעניות, פחות שנות השכלה ובידוד חברתי), הם מצליחים יותר ממקביליהם
שנשארים בארץ המוצא, כמו גם ממהגרים מדור שני, במגוון רחב של מדדי תפקוד
בתחומים שונים (Alegría et al., 2007; Corral & Landrine, 2008; García Coll
& Marks, 2011).
למרות הכוחות והסתגלנות הניכרת, מהגרים נאלצים להתמודד עם שורה של אתגרים בארצם
החדשה. על כן, למרות שהוא לוקח בחשבון את יכולת ההסתגלות, דו"ח זה גם לוקח
בחשבון מספר אתגרים שאיתם מתמודדים המהגרים ודורות ההמשך שלהם לאורך מספר שלבים
התפתחותיים, תוך התחשבות בהקשר החינוכי והקליני במסגרתו מתקיים המפגש של
פסיכולוגים עם ילדים, מתבגרים ובוגרים ממשפחות של מהגרים.
            

 

הפרספקטיבה האקולוגית

לקבוצות שונות של מהגרים יש הקשרים ומשאבים חברתיים הנבדלים זה
מזה במידה רבה, היות והם מתיישבים בסביבות שונות, שחלקן יותר מסבירות פנים מאחרות.
דו"ח זה נעזר במסגרת תיאורטית סוציו-אקולוגית בעלת יריעה רחבה, המבוססת על
גישתו של ברונפנברנר (Bronfenbrenner & Morris, 2006) ואחרים (Serdarevic & Chronister, 2005). לפי הגישה
האקולוגית, החוויה האנושית היא תוצאה של אינטראקציות בין בני האדם לבין המערכות
השונות (כולל גם שירותים קהילתיים, מערכות חינוך, רווחה, חקיקה, רפואה וכו')
והמעגלים השונים אליהם הוא משתייך, ברמת ה"מיקרו" ורמת
ה"מקרו". אינטראקציות אלה משתנות כפונקציה של יחסי הגומלין בין היחיד, ההקשר
והתרבות שלו או שלה ולאורך זמן. בתיאור חוויית המהגר, חשוב אם כן להתייחס אל ההקשר
הסביבתי– בייחוד במיפוי גורמי הסיכון (risk
factors) הסביבתיים ואיתור
גורמי ההגנה (protective factors) אשר מסייעים בסיכויים להסתגלות .

הנחיות הסתדרות הפסיכולוגים האמריקאית לעבודה רב
תרבותית

המחקרים מעידים על כך שתרבות – בדמות הסכמות הקוגניטיביות,
מערכות הערכים והמנהגים החברתיים – מעצבת בעוצמה רבה את החוויה אנושית (APA, 2002), כולל את
הקוגניציה (D’Andrade, 1981; Rogoff, 2003), הרגש (White, 2010) והזהות (Shweder & Sullivan, 1993). המהגרים שהגיעו
לארה"ב במהלך ארבעת העשורים האחרונים מייצגים מגוון רחב של תרבויות ומוצא
אתני. גיוון זה בערכים התרבותיים, האמונות והמנהגים מציב אתגר בפני הפסיכולוגיה
המחקרית והפרקטיקה. העמדות התרבותיות של פסיכולוגים ומטפלים אחרים משפיעות אף הן
על תפיסותיהם וחשוב לקחת בחשבון את ההשפעה של עמדות אלה והביטויים הגלויים או
סמויים של עמדות אלה במפגש של המטפל עם מישהו אשר שונה מהם מבחינה תרבותית (APA, 2002).

 שנאת זרים (Xenophobia) ואפליה

ידוע מן המחקרים כי מהגרים המשתייכים למוצא/קבוצה אתנית שונה
מאשר הרוב השולט,  נמצאים בסיכון רב יותר להיחשף לשנאת זרים (המכונה Xenophobia)

ולחוות אפליה (Berry & Sabatier, 2010; Liebkind
& Jasinskaja-Lahti, 2000) . באקלים הנוכחי, רווחים הלכי רוח של
התנגדות להגירה, שנאת זרים ואפליה המשפיעים באופן משמעותי על חייהם של מהגרים
בארה"ב (Deaux, 2006).
 המחקרים מראים שאנשים בעלי צבע עור שונה חשופים יותר לביטויים של קסנופוביה
ואפליה, שיכולה לשמש קרקע פורייה לפערים בשירותי

 

אקולטורציה (Acculturation )

המונח אקולטורציה פסיכולוגית מתייחס לתהליך הדינמי אותו חווים
המהגרים כשהם מסתגלים לתרבות של המדינה החדשה (Berry, 1980). אקולטורציה
פסיכולוגית זו נמצאת ביחסי גומלין הדוקים עם העמדות הרווחות בקהילה המקומית במקום
ההתיישבות החדש (Birman, Trickett, & Buchanan, 2005; Schnitt­ker, 2002),
חוויותיה של קבוצת המהגרים (Gibson,
2001) וההקשר הכלכלי של
החברה הגדולה יותר. מהגרים בעלי צבע עור שונה עשויים להיתקל באפליה המגבילה את
יכולת ההסתגלות שלהם. גיל ההגירה מהווה גם הוא גורם חשוב המעצב את האופן בו יתפתח
תהליך האקולטורציה. ילדים לומדים את השפה והתרבות של המדינה המארחת די מהר ביחס
למבוגרים, שהיו מעורים היטב מבחינה חברתית במורשת התרבותית הקודמת שלהם לפני
הגירתם. ההסתגלות לתרבות החדשה היא איטית במיוחד עבור מהגרים שבגמלאות (Jang, Kim, Chiriboga,
& King-Kallimanis, 2007; Miller, Wang,
Szalacha, & Sorokin, 2009).

האקולטורציה היא תהליך רב-ממדי הכולל שינויים בהיבטים רבים של
חיי המהגרים, ביניהם היכולת והשימוש בשפה, הזהות התרבותית, העמדות והערכים,
ההעדפות למאכלים ולמוזיקה, השימוש באמצעי התקשורת, הגאווה האתנית, היחסים החברתיים
במסגרת האתנית, ההיכרות עם התרבות והמנהגים חברתיים (לסקירה ראו Yoon, Langrehr, & Ong, 2010).

האקולטורציה יכולה להתרחש בשלבים, כשהמהגרים קודם לומדים את
השפה החדשה ובהמשך לוקחים חלק במנהגים התרבותיים (Birman & Trickett, 2001; Gordon, 1964; R. M. Lee, Yoon, & Liu-Tom, 2006). מהגרים שחיו
בארה"ב במשך זמן רב ונדמה כי אימצו את אורח החיים האמריקני יכולים לשמור על
הזדהות חזקה עם הערכים של תרבות המוצא שלהם. יש לכך השלכות חשובות בעת מתן שירותים
פסיכולוגיים לאוכלוסייה זו.        

 

אקולטורציה ובריאות הנפש

תהליך האקולטורציה עשוי לגרום למתח הנובע מאקולטורציה (Berry, 1997; Lazarus, 1997),
המוגדר כאירועי חיים מלחיצים שמיוחסים לתהליך האקולטורציה וגורמים לקשיים
פסיכולוגיים. יותר ויותר חוקרים משתמשים במדדים נפרדים ודו כיוונים להערכה של רמת
האקולטורציה בשתי התרבויות. הם מוצאים כי מהגרים מפיקים תועלת מהתייחסות הן לזיקה
לתרבות החדשה והן לזיקה לתרבות המוצא שלהם. מנקודת מבט קונטקסטואלית, לא נכון לדבר
על  הסגנון "הטוב ביותר" של אקולטורציה, ללא תלות בהקשר (Birman, Trickett, & Buchanan, 2005). להיפך, השאלה אם
דרך מסוימת לתהליך האקולטורציה היא מיטיבה או לא, תלויה בסוגים השונים של הכישורים
התרבותיים הנדרשים להסתגלות מוצלחת בתוך כל מיקרו-מערכת מסוימת. לכן, אקולטורציה
דו-תרבותית מאפשרת גישה למשאבים מסוגים שונים התורמים ומועילים במסגרות שונות,
ואשר בתורם גם מניבים תוצאות חיוביות במסגרת הבריאות הנפשית (Birman & Taylor-Ritzler, 2007; Oppedal, Roysamb,
& Sam, 2004; Shen
& Takeuchi, 2001).

 

הבדלים בין-דוריים בתהליך האקולטורציה

 היות והורים וילדים מסתגלים לתרבות בדרכים שונות ובקצב
שונה, יותר ויותר הורים וילדים מקבוצות מהגרים חיים בעולמות תרבותיים שונים. ההורים
מקבוצות המהגרים בדרך כלל מרגישים כי ממעטים להבין את אורח חיי ילדיהם מחוץ לבית.
ילדים מקבוצות מהגרים יכולים להיתקל במורכבות הכרוכה בצורך לחיות עם הציפיות
והדרישות של תרבות אחת בבית ושל אחרת בבית הספר. הילדים אינם יכולים לפנות להוריהם
עם בעיות וחששות, היות והם מאמינים שהוריהם לא מכירים מספיק טוב את התרבות על מנת
לייעץ או לסייע להם, או שהם כבר עמוסים מדי עם כל הלחצים הרבים שכרוכים בקליטה
והתערות בסביבה החדשה (Birman,
2006; C. Suárez-Orozco & Suárez-Orozco, 2001).
מחקר מקיף שכלל מגוון קבוצות של מהגרים תיעד את הבעיות הנגרמות כתוצאה מפערים
באקולטורציה במסגרת מחקרים שבדקו משפחות של מהגרים מאסיה (Buki, Ma, Strom, & Strom, 2003; Farver, Bhadha,
& Narang, 2002; Ho & Birman, 2010; R. M. Lee, Choe, Kim,
& Ngo, 2000),
לטיניות (Martinez, 2006; Schofield, Parke,
Kim, & Coltrane, 2008; Smokowski, Rose,
& Bacallao, 2008)
ואירופאיות (Birman, 2006; Crul & Vermuelen, 2003). 

 

אוכלוסיות של מהגרים בהקשר הקליני

 בקרב אוכלוסיות של מהגרים בארה"ב נמצא מגוון רחב של
בעיות נפשיות, כולל חרדה, דיכאון, הפרעת דחק פוסט טראומטית, התמכרות לחומרים
ממכרים ושכיחות גבוהה יותר של מחלות נפשיות חמורות ומחשבות אובדניות  (Desjarlais, Eisenberg, Good,
& Kleinman, 1995; Duldulao, Takeuchi, & Hong 2009). תהליך ההגירה
בכללותו – מלווה לרוב תחושה של בלבול, חוסר אונים, חרדות וכעסים. הוא כולל כולל
אבדן והיפרדות ממדינת המוצא, מבני משפחה וממנהגים ומסורות מוכרים; שינויים במעמד
החברתי ו/או הסוציו-אקונומי; חשיפה לסביבה פיזית חדשה; והצורך להסתדר בתוך הקשרים
תרבותיים לא מוכרים – טומן בחובו את הפוטנציאל לשמש כזרז להתפתחות מגוון רחב של
בעיות פסיכולוגיות.   

 

בהתחשב בחוויות מסוג כזה, רבים מבני הדור הראשון של המהגרים
חווים מגוון של בעיות פסיכולוגיות, כולל מתח נפשי. הקשיים איתם פונים מהגרים
כוללים תחומים שונים כגון  בעיות המוצגות כקושי בתהליך ההסתגלות (ראוMcCaffrey, 2008; Ponce, Hays,
& Cunningham, 2006; Tummala-Narra, in
press; Vasquez, Han, & De Las Fuentes, 2006),
בעיות הקשורות למגוון טראומות (ראו Chaudry et al., 2010; Foster, 2001; Yoshioka, Gilbert,
El-Bassel, & Baig-Amin, 2003 ) ובעיות
הנוגעות להתמודדות עם אפליה, תיוג שלילי ויחס של שנאה ודחייה כלפי זרים (ראוAlegría et al., 2004; Cheng et al., 2010; Gee, Spencer,
Chen, Yip, & Takeuchi, 2007; Lopez et al., 2010; Tran, Lee, & Burgess, 2010; Tummala-Narra, Alegría,
& Chen, 2011).

חשוב לציין כי גם אצל מבוגרים, ילדים, קשישים ומשפחות של
מהגרים רואים לעיתים קרובות מידה רבה של חוסן ויכולת לגייס כוחות ומשאבים שמקורם
בהקשר התרבותי הספציפי שלהם, כולל גיוס של רשתות משפחתיות מסורתיות (Escobar, Nervi, & Gara, 2000) ובאסטרטגיות
התמודדות קולקטיביסטיות (למשל, חיפוש עזרה בקרב המשפחה או חברים מתוך אותה קבוצה
אתנית). כאשר מהגרים זקוקים לטיפול קליני, חשוב לשלב את הסתכלות מבוססת כוחות כחלק
מהתהליך הטיפולי. מהגרים אחדים עשויים לשאוב כוח ממבנים משפחתיים שמטפלים בארץ
הקולטת יכולים לשפוט לשלילה או לא להבינם (Hong & Domokos-Cheng Ham, 2001).
חשוב גם לציין כי מה שעשוי להיחשב כחוזק במסגרת תרבותית אחת, עלול להיתפס כחורג
מהנורמה או בלתי רצוי במסגרת תרבותית אחרת (Harvey, 2007; Tummala-Narra, 2007).
טיפול מותאם תרבותית במטופלים מהגרים לוקח בחשבון את ההתמודדות בהתאם לתרבות.
בהתאם לגישה האקולוגית (Bronfenbrenner & Ceci, 1994), דו"ח זה
מדגיש את האינטראקציה שבין האדם לסביבה ואת נקודות ההשקה הרלוונטיות בין הזהויות
החברתיות (למשל, מגדר, גזע, מוצא אתני, גיל, העדפה מינית, מעמד חברתי, לקות/יכולת
ומצב הגירה) תוך התייחסות לצרכים של בריאות הנפש בקרב הקהילות של המהגרים.

 

בספרות המקצועית מתועדים היטב  חסמים שונים המונעים מתן
שירות נאות ורגיש מבחינה תרבותית בתחום בריאות הנפש למיעוט גזעי/אתני ולאוכלוסיות
של מהגרים. חסמים אלה, הן הקרובים והן המרוחקים (Casas, Raley, & Vasquez, 2008), משפיעים על
היכולת של המהגרים להיעזר באופן יעיל בשירותי בריאות הנפש: 

• החסמים החברתיים-תרבותיים כוללים הבדלים באופן מתן ביטוי לתסמינים (למשל, תסמינים
  גופניים) (Alegría et al.,
  2008) ותפיסות סותרות לגבי הגורמים (למשל,
  ייחוס) לבעיות נפשיות והדרכים להתמודדות עימן
  (Atkinson, 2004; Koss-Chioino, 2000).
• החסמים הקונטקסטואליים-סטרוקטורליים כוללים היעדר גישה לשירותי
  בריאות נפש נאותים ורגישים מבחינה תרבותית
  (Lazear, Pires, Isaacs, Chaulk, & Huang, 2008; Wu, Kviz, & Miller,
  2009), מחסור בעובדים ו/או אנשים שהוכשרו
  לעבוד עם בני מיעוט גזעי/אתני בתחום בריאות הנפש
  (APA, 2009a), אנשים
  מבוגרים וקשישים המגוונים מבחינה תרבותית
  (APA, 2009b), היעדר גישה
  למתורגמנים ומחסור במשאבים (למשל, היעדר מעון יום או תחבורה) על מנת לאפשר גישה
  לשירותים (Rodríguez,
  Valentine, Son, & Muhammad, 2009).
• החסמים הקליניים-פרוצדורליים כוללים את היעדר הרגישות התרבותית בקרב השירותים
  הרלוונטיים (Maton, Kohout,
  Wicherski, Leary, & Vinokurov, 2006), הטיות ודעות קדומות מצד קלינאים
  (Maton et al., 2006), בעיות
  תקשורתיות הקשורות להבדלי שפה ולניואנסים תרבותיים
  (Kim et al., 2011), אבחון
  שגוי של הבעיות המוצגות (Olfson et al.,
  2002), שגיאה בהערכת תבניות תרבותיות
  ולשוניות והתאמה של מבחנים לאוכלוסיות היעד
  (Dana, 2005; Kwan, Gong, & Younnjung, 2010; Suzuki et al., 2008), חוסר תשומת לב לביטויים של סתגלניות
  שהם חלק מהתרבות 
  (Tummala-Narra, 2007) וחוסר
  שימוש בדרכי ההתערבות היעילות ביותר בתחום בריאות הנפש
  (McNeill & Cervantes, 2008) (למשל,
  דרכי התערבות המבוססות על ממצאים שהותאמו לשימוש בקרב מיעוטים ואוכלוסיות של
  מהגרים). מרבית שיטות הטיפול מתבססות על תיאוריות שפותחו בתרבות מערבית.

קיים גוף מחקרי הולך וגדל המתעד חוויות (למשל, חוויית ההגירה
עצמה) ותנאים תלויי מצב (למשל, עוני ואפליה) בנוסף לריבוי אובדנים ושיעור גבוה של
טראומטיזציה ואשר מעמידים מהגרים מסוימים ומשפחותיהם בסיכון להתמודדות עם אתגרים
נפשיים מגוונים. יתר על כן, חשוב מאוד שקלינאים ילמדו לזהות את חלק מהאתגרים שאיתם
מתמודדים המהגרים, כגון טראומה בין-אישית, גזעית ופוליטית, כיוון שמטופלים רבים
אינם מדברים על אלה בחופשיות על אף הפגיעה ברווחתם וביכולת התפקוד וההסתגלות שלהם
(APA, 2010).
כמו כן, חשוב לזהות את מגוון הגורמים (כמו חברתיים-תרבותיים,
קונטקסטואליים-סטרוקטורליים וקליניים-פרוצדורליים) שתורם לפערים הקיימים (disparity gaps) ולהעדר שימוש
בשירותי בריאות הנפש בקרב האוכלוסיות של המהגרים.

  העבודה עם אנשים מתרבויות שונות
מאתגרת מבחינת רבות ובפרט לאור הפערים בתפיסות והפוטנציאל לכשלים בתקשורת ואי
הבנות. על מנת להעלות את רמת הנגישות והיעילות של השירותים, על הקלינאים והרופאים
לדבוק בעקרונות המנחים הבאים:

1. לאמץ גישה אקולוגית (Bronfenbrenner & Morris, 2006) לפיתוח והנחיית דרכי ההתערבות.
2. לשלב ניסיון מעשי מבוסס-מחקר עם
   הניסיון הקליני שהצטבר בשטח (Birman et al.,
   2008).
3. להעניק טיפול המותאם מבחינה תרבותית (APA, 2002; Birman, Ho, et al., 2005;
   Marmol, 2003; Nastasi, Moore, & Varjas, 2004; Pedersen, 2003; Vera, Vila,
   & Alegría, 2003).
4. לחבור לארגונים קהילתיים (Bir­man et al., 2008; Casas, Pavelski,
   Furlong, & Zanglis, 2001).
5. לשלב עקרונות של צדק חברתי במתן שירות (Crethar, Torres Rivera, & Nash,
   2008).  

   פרקטיקה רגישה מבחינה תרבותית
מחייבת למידה מתרבויות שונות המביאות איתן הסתכלות שונה על התפתחות האדם, על יחסים
במשפחה ועל מה נחשב "נורמאלי" ומה נחשב ל"פסיכופתולוגיה".
הדבר גם מחייב עבודה עם מטפלים על הגברת המודעות להנחות היסוד שהם מביאים איתם על
תחומים אלה והבנת האופנים בהם התרבות בה גדלו עיצבה הנחות יסוד אלה. עולה הצורך
במחקר אמפירי נוסף שיוביל לניסוח המלצות ברורות לקביעת מדיניות שתצמצם את הפערים
הקיימים בשירותי בריאות הנפש ושירותים פסיכולוגים אחרים.

 המודעות להקשר (context) החברתי (כולל מעמד חברתי, רמת השכלה, עוני,
מגדר, וגיל) בכל שלב ושלב בתהליך התכנון והיישום של ההערכה ודרך ההתערבות מהווה
נדבך חיוני בעבודה רב תרבותית יעילה.

 

 סיכום והמלצות

 ההמלצות שמטרתן להניב תוצאות טיפוליות חיוביות בקרב
מבוגרים (כולל זקנים), ילדים ומתבגרים ומשפחות של מהגרים שזורות לכל אורך דוח זה.
כדי למקסם את האפקטיביות של טיפול, על כל הגורמים המעורבים בפרקטיקה הקלינית,
המחקרית, החינוכית, ובמדיניות הציבורית לבצע את ההתאמות התרבותיות הנדרשות ולהכיר
במגוון הגורמים השונים (כגון, דור המהגרים, מגדר, גזע, גיל, העדפה מינית, דת, מעמד
חברתי, חינוך ומיומנות בשפה) אשר עשויים להשתלב זה בזה ולהשפיע על בריאות הנפש ועל
יכולת ההסתגלות לסביבה חדשה.

על הגורמים המעורבים לשתף פעולה עם בני המשפחה, חברי הקהילה
וזה עם זה על מנת להעניק תמיכה יעילה ומותאמת תרבותית למבוגרים (כולל זקנים),
ילדים ומתבגרים ומשפחות של מהגרים. ההמלצות המופיעות בדו"ח זה עוסקות בדרכים
בהן תחום הפסיכולוגיה יכול להתייחס למציאות משתנה ולתת מענה לצרכים של אוכלוסייה
זו בקרב הפרקטיקה, המחקר, החינוך והמדיניות. יישום המלצות אלה מחייב המשך הידברות,
שיתוף פעולה בין גופים שונים ותיאום בין דיסציפלינות שונות העוסקות בטיפול במהגרים
ובקידום רווחתם.  

 מקורות

את רשימת המקורות המלאה אפשר למצוא בדו"ח המלא בלינק הבא

http://www.apa.org/topics/immigration/executive-summary.pdf

 

 

[1] סוכם על ד"ר
אלינער פרדס, במסגרת פעילות מרכז ס.ל.ע.- סיוע לעולה במשבר . את המקור אפשר למצוא
בדוח של APA/2012