מזעור מוסדיות

מזעור מאפיינים מוסדיים מייצג את המאמץ המודע והנחוש ליצור קהילה חיה שחורגת מההגדרה המצמצמת של מוסד; מיגור הניכור, האחידות הפונקציונאלית והבירוקרטיה שטמונה במוסד.

מוסדות בכלל, ומוסדות חינוך בפרט, מעדיפים שכל ההתרחשויות במוסד יהיו צפויות ותחת שליטה. מצב שבו זרימת החיים היא ספונטנית מאיים על יציבות המוסד ועל יכולתו לשרוד. אך נטייה מוסדית זו נוגדת צורך מובהק של בני נוער: לחוש את זרימת החיים, להיות חלק מקהילה חיה, שארגונה משקף את חיי חבריה ולא להיפך. מכאן נגזר העיקרון המרכזי של בניית הסביבה הפיזית וההתנהלות היומיומית בקהילת החינוך: מזעור מאפיינים מוסדיים. הסביבה חייבת להיות, לפני הכל, מקום שמעורר

הזדהות ומזמין תחושת שייכות. זוהי משימה קשה, שלא לומר פרדוקסאלית, שהרי כל קהילה חינוכית היא בסופו של דבר מוסד.

עקרונות מנחים:

עיצוב הסביבה הפיזית באופן שיבטא ביתיות ולא מוסדיות

קשרים בין-אישיים בין המבוגרים למתבגרים שמבטאים אנושיות, כבוד ושותפות.